פסק-דין בתיק ת"א 5288-07

תביעה זו היא תביעה כספית חוזית לתשלום חוב על סך 1,432,760ש"ח, אשר הגישה התובעת נגד חברת א.נ אלקטריק מרקט בע"מ [להלן- "החברה"], בגין אי תשלום תמורת מוצרים שסיפקה התובעת לחברה ובגין שיקים שמשכה החברה בקשר לרכישת המוצרים, וחילולם.

התביעה אף הוגשה נגד מנהלי החברה: מר א.א, הנתבע 2, ומר אדמונד נחום עזרא, הנתבע 3, בטענה לערבותם לחובות החברה מכח כתב ערבות (להלן: כתב הערבות").

ההליכים נגד החברה עוכבו לאחר שנתמנה לה מפרק זמני, על פי החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 29/4/07.

נגד הנתבע 2 ניתן פסק דין במעמד צד אחד ביום 13/5/09, על מלוא סכום התביעה.

פסק זה ניתן בעניינו של נתבע 3 (להלן: "הנתבע").

בישיבה שהתקיימה ביום 16/12/08 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, שניתן לה תוקף של החלטה, לפיה תוכרענה המחלוקות בתיק זה, ללא שמיעת ראיות ועל פי סיכומים. בגדר כך נקבע כי הסיכומים יהיו על פי חוות דעת שהוגשה על ידי מומחה לגרפולוגיה (נוכח טענת הנתבע לגבי זיוף חתימתו) ותשובות לשאלות ההבהרה שיישלחו למומחה זה, וכן על פי כתבי הטענות והטענות שלובנו במהלך אותה ישיבה, ומוצגים שיוגשו.  בהתאם לכך התאפשרה הגשת תיקי מוצגים.

תיק מוצגים הוגש מטעם התובעת בלבד, ובו העתקי חשבוניות ושיקים שמסרה החברה, אשר חוללו באי פירעון, וכן העתק מכרטסת הנהלת חשבונות.  

גדר המחלוקת וטענות הצדדים

1.                 אין חולק כי החברה חבה לתובעת תמורה בגין מוצרים שסיפקה לה התובעת, ואין חולק כי אלה סופקו לחברה עד לחודש אפריל 2007, וכי היה על החברה לשלם תמורתם על פי חשבוניות שהפיקה התובעת.

           אין אף חולק על כך שהחברה נהנתה מתנאי אשראי על פיהם מועדי פרעונם של החשבוניות היו דחויים, וכי חלק ניכר ממועדי הפירעון היו לאחר מחצית יוני 2007.

2.                 בתיק מוצגי התובעת הוגש תיעוד רב להוכחת הספקת המוצרים וההתחשבנות בגינה. תיעוד זה תומך ומבסס טענותיה לגבי גובה החוב. הנתבע טוען כי הכרטסות והחשבוניות, שהוגשו על ידי התובעת להוכחת שיעורו של החוב, לא הוכחו בעדים, ולא הוכח איזו מהחשבוניות שולמה ובגין אילו מהן הוצאו שיקים. על כן טען כי מסמכי התובעת אינם ראיה לגובה חוב הנטען. לאחר שבחנתי טענה זו של הנתבע, שוכנעתי כי משהסכים הנתבע  כי ההכרעה תינתן ללא שמיעת ראיות, ומשהוגש תיק מוצגים מטעם התובעת לביסוס החוב ושיעורו, ושמשלא הוגשו ראיות נגדיות מטעם הנתבע בעניין זה, הרי שהתובעת עמדה בהוכחת גובה חובה של החברה הנטען בכתב התביעה. חוב זה, שהוא בגובה הסכום נשוא התביעה, יכונה להלן: "חוב החברה".

3.                 בשלבים המקדמיים של בירור התביעה הוברר, כי הכחשתו הכללית של הנתבע 3 את כתב התביעה ואת חיובו מכוח כתב הערבות (מוצג א' לתיק המוצגים מטעם התובעת, להלן: "כתב הערבות"), כוללת טענה לפיה חתימתו על גבי כתב הערבות זוייפה. 

           הטענה פורטה בתצהיר הנתבע, בו הצהיר כי לא חתם על כתב הערבות וכי החתימה הנחזית לחתימתו אינה אלא זיוף. בהסכמת הצדדים מונה מומחה לבדיקת טענת הזיוף, ובחוות דעתו (נספח יג' לתיק המוצגים מטעם התובעת), קבע המומחה כי קרוב לוודאי שחתימת הנתבע על כתב הערבות היא חתימתו.

           הנתבע וויתר על חקירת המומחה, ובסיכומיו אף לא חזר על טענתו לפיה חתימתו זויפה. טענותיו, כולן, נגעו לשאלת תוקף הערבות וזיקתה לחוב.  משנזנחה טענת הזיוף על ידי הנתבע, אין להידרש לה במסגרת פסק הדין.

4.                 השאלה המרכזית בתיק זה היא שאלת הזיקה שבין החיוב שמכוח כתב הערבות לחוב החברה. שאלה זו מתעוררת נוכח הגבלה המופיעה בכתב יד על גבי כתב הערבות, על פיה תוקף הערבות הוא לשנה. כתב הערבות נחתם ביום 11/6/06. על כן, שנת הערבות פקעה ביום 10/6/07.

           כתב הערבות נערך על גבי טופס הנחזה להיות ערוך על ידי התובעת.

           מתחת לחתימות, ובכתב יד מופיע כיתוב זה: "ערבות זו בתוקף לשנה".

           התובעת טוענת כי נוכח כך שכל המוצרים נשוא חוב החברה סופקו במהלך שנת הערבות, ערב הנתבע מכח כתב הערבות למלוא חוב החברה. הנתבע טוען, מנגד, כי ערבותו אינה חלה לגבי הספקות אשר המועד המוסכם לתשלום בגינן חל לאחר שנת הערבות.

5.         התובעת טוענת כי ערבותו של הנתבע, על פי לשון כתב הערבות, הינה בגין כספים המגיעים לה במועד החתימה על כתב הערבות ובגין כספים שיגיעו לה בעתיד. לשון כתב הערבות, תומכת, לטענתה בפרשנות על פיה הערבות קמה עם התגבשו החוב, המתגבש בעת ההספקה.